לירון שלנו. היום בערב יום העצמאות, בדיוק לפני שנה הודיעו לנו שאתה פצוע אנוש ונמצא בבית החולים בלינסון. עוד לא ידענו שכמה ימים לאחר מכן נקבל את הבשורה הנוראה מכל.
היום הזה הפך להיות בשבילנו מיום אבל לאומי ליום אבל אישי מאוד.
בשעה 11:00 בזמן הצפירה ביקרנו אותך בקיברך, הדלקנו נרות והשקנו את הצמחים. לאחר מכן נכחנו בטקס יום הזיכרון של עיריית כפר סבא, שבו אביך, אימך וארוסתך הדליקו משואה לזכרך.
גם אחרי שנה, המחנק בגרון לא עוזב ונצטרך ללמוד לחיות איתו.
נאהב ונזכור לעד, יפה שלנו.
לירון יקר ואהוב שלנו זה היום הארור בו נפגעתה לפני שנה. לילוש שלנו הזמן עצר מלכת. מאז אנחנו שבורים וכואבים. איך ממשיכים? בכל סיטואציה אנחנו זוכרים אותך וניזכור לעד ???? (אורלי).
